זמר מבת ים – ההמנון הלאומי בלחן פלשתינאי

איך אפשר להגדיר יוצר דתי ותלמיד ישיבה, הלוקח את מילות 'התקווה' ומלביש עליהם לחן פלשתינאי. מלחין שיוצר מוזיקה מלאת רבדים, הכוללת שילובים בין טקסטים יהודיים ללחנים ערביים. יצירה בעלת רמיזות והפניות למגוון סגנונות המוזיקה הבלקנית וההודית, הבלוז והג'אז, המקבלים טוויסט עדכני של מוזיקת עולם ופופ, בתוך נגיעות של סלסולים מזרחיים.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של בת ים ניוז

  רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בת ים ניוז

את יצירתו של דניאל סעדון, תושב בת ים, לא כולם אוהבים ובעיקר לא כולם מעכלים. לשמוע את מילות 'התקווה' בתוך לחן פלשתינאי (שאף רווח בקרב תנועת החמאס) הוא לא דבר של מה בכך.

"אחד הדברים שהכי מפחידים אותי הוא להפוך למעין גימיק או פרובוקציה", אומר דניאל סעדון. "חלק מתגובות הנאצה שקיבלתי בפייסבוק האשימו אותי באנטי ציוניות ובחתירה תחת זהותה של המדינה. אני לא פוליטיקאי ולא לוחם כנגד הממסד, אלא פשוט מוזיקאי, והשיר הזה הוא אמצעי לעורר מחשבה לעובדה שמילים כמו "עוד לא אבדה תקוותנו, להיות עם חופשי בארצנו" הפכו כיום לרלוונטיים עבור אחינו לא פחות ואף יותר מאשר עבורנו. אני משתמש בעירוב סגנונות לא שגרתיים, כדי לקחת טקסטים דתיים או לאומיים מוכרים, הטעונים במשמעויות הטבועות בתוכם מזה מאות ואלפי שנים, ולהכניסם לתוך קונטקסט אחר של ניואנסים מוזיקליים וסגנונות חדשים, המשנים בן רגע את משמעותם. המטרה שלי היא להמחיש את הדינמיקה המיוחדת הנוצרת במפגש בין הטקסט ללחן, ואת ההפריה ההדדית ביניהם, הלוקחת את היצירה למחוזות אחרים, ומלבישה עליה משמעויות ונקודות מבט חדשות".

הכול התחיל בגיל 13 כאשר קיבל דניאל סעדון מאביו, שהיה חזן בבית הכנסת המקומי, קלטת של מוזיקה תוניסאית, שהושמעה בבר המצווה שלו. ההתאהבות הייתה מידית, ומאז הקדיש את זמנו ללימוד השירה והמוזיקה הערבית, תוך התעמקות בתורת המקאמים, במוסיקה האנדלוסית ובסגנונות ערביים נוספים. עד שהחל בלימודי תואר ראשון בקריה האקדמית אונו, במגמת מוזיקה ערבית, ומצא את עצמו יחד עם תלמידים ערבים, ועוד כתלמיד ישיבה החובש כיפה.

דניאל סעדון הוא הוכחה שמוזיקה אכן מחברת בין עולמות ויש שיאמרו שהיא זאת שתביא גם את השלום.